קשיים טכניים במערכות סולריות פוטו-וולטאיות

למעשה, תהליך הייצור של סוגריים מוגמרים אינו פשוט, ולמוצרים באיכות גבוהה יש לרוב פטנטים טכניים מרובים. להלן דוגמה לתושבת פלדה מורכבת.
ראשית, לחלקי פלדה באיכות גבוהה יש בדרך כלל תהליך גלוון ברמה גבוהה. על פי התקנים הלאומיים, העובי הממוצע של השכבה המגולוונת צריך להיות גדול מ-50 מיקרומטר. עובי מינימלי גדול מ-45 מיקרומטר. למעשה, למרות שהעובי הממוצע של השכבה המגולוונת במוצרים רבים יכול לעמוד בדרישות, העובי המינימלי הוא פחות מ-40 מיקרומטר. פיטינג מתרחש לעתים קרובות בשימוש מעשי. הלוגנים מאכלים פלדה בקצב מהיר מאוד, ותוך שנה, הם עלולים לגרום להיחלשות של מבנה התמיכה הכולל, מהווים סכנה בטיחותית. לכן, השגת תהליך גילוון אחיד ביותר היא משימה לא פשוטה.
שנית, חיבור פרופילי פלדה הוא אתגר טכני. סט שלם של שיטות חיבור יעילות, כולל לא רק רעיונות חכמים על המחברים, אלא גם עיצוב של חורים אחוריים מפלדת תעלות, שיני נשיכה, וכן הלאה. זה כולל היבטים שונים של טכנולוגיית מתכות פלדה כגון הטבעה ויציקה.
בנוסף, יש לרתך גב אל גב פלדת תעלות דו צדדית המשמשת לעמוד בעומסים גדולים. קיים פער משמעותי ברמת תהליכי הריתוך השונים. ריתוך לייזר בלחץ יכול להבטיח חיבור אחיד של הקטע כולו, ושתי פלדות התעלות משולבות לחלוטין ונתונות ללחץ משותף; עם זאת, טכנולוגיית ריתוך יכולה רק לתקן את שני חלקי הפלדה של התעלה יחד, וצורת הכוח קרובה יותר לזו של קרן מרוכבת. על מנת לשפר את כושר הנשיאה, חלק מפלדות החתך הוסיפו גם גלגול קר של קשיחים לפלדת התעלה.
לסיכום, ישנם קשיים טכניים רבים בתהליך הייצור של תומכי פלדה מורכבים, המחייבים טכנאי הנדסה מתכות להתגבר על מחסומים טכניים ולהפחית עוד יותר את עלויות השימוש שלהם.